פסק-דין בתיק ת"א 41805-11-11

א.         מבוא

1.                  לפני תביעה כספית ע"ס 97,208 ש"ח, בהליך שכותרתו "סדר דין מקוצר", שהגישה התובעת, עדי חן תעשיות עדינות 1991 בע"מ (להלן- " התובעת"), נגד הנתבע, מוסרי יעקב (להלן- " הנתבע"), לתשלום בגין סחורה אותה סיפקה התובעת לנתבע. 

ב.         הרקע

2.                  כפי שעולה מהחומר שלפני, בין הצדדים התקיימו יחסי מסחר. התובעת, שהינה חברה העוסקת בענף הזהב, התכשיטים והמתכות היקרות, סיפקה לנתבע, שהיה לקוח שלה, תכשיטי זהב (להלן- " הסחורה"), והאחרון היה מוכר את הסחורה. הנתבע לא שילם לתובעת עבור הסחורה במועד קבלתה, אלא שבמועד זה, היה הנתבע חותם על תעודה, המעידה שקיבל לידיו את הסחורה. לאחר תקופה היה שב הנתבע למשרדי התובעת, משלם תמורת הסחורה או חלקה, לעיתים מחזיר סחורה ולוקח סחורה חדשה.

3.                  לטענת התובעת, הנתבע לא פרע חובו כלפיה, בגין סחורה שקיבל ממנה, ומכאן נסללה הדרך להגשת התביעה.

4.                  הנתבע הגיש בקשת רשות להגן. בהחלטה מיום 3.7.12 ניתנה לנתבע רשות להגן, באופן שתצהירו ישמש ככתב הגנה.

5.                  בנוסף, במועד זה התרתי לתובעת לתקן את כתב תביעתה לעניין הסעד המבוקש, כך שסכום התביעה הועמד על סך של 97,208 ש"ח (חלף הסכום שנתבע במסגרת כתב התביעה שהועמד על סך של 194,416 ש"ח).

6.                  במסגרת הליך ההוכחות הובאו בפני ראיות הצדדים ונשמעו העדים כדלקמן: מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר מאיר חוזז, אשר משמש מנהלה ובעליה של התובעת (להלן- " מנהל התובעת"). הנתבע הגיש תצהיר מטעמו. מנהל התובעת והנתבע נחקרו בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 9.1.13.

ג.          טענות התובעת בתמצית

7.                  התובעת טוענת, כי סיפקה לנתבע תכשיטי זהב במשקל 419 ג', בתעודת קומיסיון נאמנות משגור מס' 3538 (להלן- " תעודת הקומיסיון"), אשר נחתמה ע"י הנתבע.

8.                  כן טוענת התובעת, כי למרות פניותיה החוזרות ונשנות, טרם השיב הנתבע את הסחורה וטרם שילם תמורתה.

ד.         טענות הנתבע בתמצית

9.                  לטענת הנתבע, כתב התביעה נעדר עילה כנגדו. הנתבע מכחיש את חתימתו על תעודת הקומיסיון וכן מכחיש את הטענה, כי קיבל את הסחורה. לטענתו, העדר חתימתו על תעודת הקומיסיון, מהווה ראייה חלוטה לכך שלא קיבל לידיו את הסחורה.

10.              מוסיף הנתבע וטוען, כי עילת התביעה התיישנה. לחלופין טוען הנתבע, כי השתהות התובעת בנקיטת הליכים כנגדו, גרמה לנזק ראייתי וריחוק זמנים, אשר מהווה נטישת החוב על ידי התובעת.

11.              כן טוען הנתבע, כי סכום התביעה נישום ביתר ובכפל, כי התביעה הינה טורדנית וקנטרנית וכן, כי כתב התביעה מעורר תחושה של ניצול לרעה של הליכי משפט.

ה.         נטל השכנוע ומידת הראיה הנדרש בהליך אזרחי

12.              נטל השכנוע מוטל על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, כאשר אי עמידה בו משמעה דחיית הטענות. נטל השכנוע פירושו, כי בעל הדין שנושא בו, חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו, וזאת על פי הכלל של "המוציא מחברו עליו הראייה".

13.              מידת ההוכחה הקבועה במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברויות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע, כאשר השקילות ברמת הוודאות של שתי גרסאות נוגדות, פועלת לחובתו של הנושא בנטל השכנוע.

14.              על הנושא בנטל השכנוע להטות את המאזן ולשכנע את בית המשפט בגרסתו ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת על מנת לצאת ידי חובתו (ראו בספרו של יעקב קדמי " על הראיות" חלק שלישי בעמ' 1548).